תפילין חרוצות

תפילין מורכבות משלשה חלקים בתים פרשיות ורצועות. תפילין מהודרות הם תפילין שהשקיעו בצורה המהודרת ביותר מבחינת ההלכה ובהם יוצאים ידי חובה רוב הדעות והדקדוקים שיש במצוות התפילין . הן בתיקון הקלף בבתים וברצועות. שנית הסופר סתם שכותב את הפרשיות. ושלישית הכתיבה הנאה ועשיית בתים נאים לכבוד ה בבחינת זה אלי ואנוהו. ישנם הידורים המצריכים עמל ויגיעה מיוחדת וממילא המחיר יעלה בהתאם. ישנם סופרי סת"ם שנתפרסמו במעשיהם הטובים והכל משחרים לפתחם וממילא המחיר עולה רק נספר שמרן הגרי"ז מבריסק היה מחליף מפעם לפעם את תפיליו וכשנשאל על כך השיב שאנשים רגילים לפרקים לקנות חליפה חדשה וכך היחס שלו למצוות תפילין.

הלכה למשה מסיני שיהי הבתים נתפרות בגידי בהמה וחיה טהורים.
תפירה זו צריכה להיות מרובעת וצריך לתפור מלמעל ולמטה שלש תפירות מכל צד ויחדיו יהי שנים עשר תפירות. יש מי שאומר שתפירות אלו יעשו בחוט אחד [שו"ע סימן ל"ב סעיף מ"ט-נ"א]
התפירה צריכה להיות עשויה: "לשם קדושת תפילין"
נקבי התפירה צריך שיהיו קטנים כמידת האפשר כדי שלא ימשך החוט לצדדים ותהיינה התפירות שוות [מ"ב סימן ל"ב ס"ק קע"ז]
וכתב בשו"ת הלוי [ח"ה סימן י"ג] שצריך להזהר לשמור את הרבוע גם בזווית החריץ שנהגו לעשות בתיתורא כדי שיכנסו חוטי התפירה יש נהגו שלא לעשותו.

בתפילין שהוחזקו בכשרות מעיקר הדין אינם צריכות בדיקה
ואם אינו מניחו אלא לפרקים או אם כאשר יש ריעותא מחמת איזה גורם חיצוני [כגון רטיבות או חשיפה לשמש]שיתכן נוצר פגם בתפילין ,אזי צריך בדיקה כל שלש שנים . אולם בזמנינו רבו המכשולים וגדולי דורנו פסקו שצריך בדיקה פעמיים בשבע שנים וממדת חסידות יבדוק כל שנה.

הסופר לא חייב לטבול אבל מן הראוי להתנות עם הסופר לפחות "טבילת עזרא"ושלא ע"ח לימוד התורה  .
במעלת המקווה כתב ספר החינוך[מצווה קע"ג]יחשוב האדם את עצמו לאחר הטבילה כאלו נברא באותה שעה כמו שהיה העולם כולו מיים טרם היות בו האדם .ויתן אל לבו בדימיון כי כמו שנתחדש בגופו יחדש ג"כ פעולותיו לטוב ויכשיר מעשיו וידקדק בדרכי ה יתברך.
המאירי כתב [ספר מדות דף נ"ד]:"אע"פ שבטלוה מכל מקום טבילה זו קדושה גדולה היא וכל המחימיר תע"ב ולא עוד שכמה פעמים אדם ניצול בעבירה מסיבתה".
כתב השל"ה [שער אותיות אות ט]וז"ל :"ועתה לא באתי רק להודיע גודל מעלת המקוה אשרי מי שמרגיל עצמו בטהרה זו תמיד ויועיל לכל הטומאות וגם לטומאת העבירות.ויבוא לידי טהרת הלב ומטהרה זו נמשך לטהרת המחשבה שהיא במח ואח"כ נמשך טהרת כל הגוף רמ"ח אבריו ושסה גידיו שהם כנגד תרי"ג מצוות.
הגר"פ שיינברג הקפיד על טבילה כפעם בפעם.וכששלוהו לעניין טבילת עזרא השיב כי ראוי להקפיד בזה אם כי הזהיר שלא ימנע מעצמו מלימוד תורה ע"ח המקווה שהרי ביטלו טבילה זו משום ביטול תורה
הרב רבינוביץ [פסקי תשובות ס ל"ג]כתב :"וראוי לסופר דקדק ולהקפיד על טבילת עזרא ומקורו בראשונים [דעת זקנים פר פקודי]

בהידור מצווה ישנם שני ענינים
עניין אחד הוא לעשות חפץ נאה למצוה :ספר תורה נאה. תפילין נאות. מזוזה נאה. והידור זה איננו נוגע לכשרות המצוה
ועניין שני הוא הידור הנוגע לכשרות המצוה.
בתפילין שאינן חרוצות ישנו חשש פסול לחלק מן הפוסקים ועל כן אע"פ שבוודאי אין לפסול תפילין שאינן חרוצות מ"מ לעשות תפילין חרוצות הוא הידור חשוב.
ולעניין הידור מצוה ומעלת התפילין
לך נא ראה בסה"ק פלא יועץ דברים חוצבי להבות בעניין הידור מצוה וז"ל שם:
"הידור מצוה מורה על האהבה לשי"ת .כי העובד מיראה אינו מבקש אלא לצאת ידי חובה אבל העובד מאהבה לפי רוב החיבה מדקדק בה שלא תחסר כל בה.והמוסיף להתנאות זה לו למופת ולאות שהוא עובד את השי"ת בכל לבבו ובכל מאודו ומרבה בכבודו.ומה מאוד יבוש ויכלם לעוה"ב האיש אשר הוא מקפיד על מלבושו וכלי תשמישו שלא יהא בהם קרוע ומטונף וכדומה ומיפה ביתו בסיד וציורים וכיורים ובמצוות ה אינו מקפיד .ואשרי האיש האוהב את קונו ומכבד ה' מהונו ומרבה הוצאות על המצוות להתנאות ישא ברכה מאת ה' צבאות ע"כ.
וכיוצא בזה כתב המ"ב סימן ל"ז סק"ד בשם החיי אדם בעניין חובת ההידור והדיקדוק במצות תפילין וז"ל: יען כי גדול כח מצות תפילין כ"כ ולהיפך העונש ר"ל .לכן יזהר כל אדם לקנות תפילין מסופר מומחה ויר"ש ובעל תורה וכן הרצועות יקנה מאיש נאמן שיהיה בטוח שנעבדו לשמן... וכל ירא שמיים יתן אל לבו אם על מלבושיו וכליו הוא מהדר שיהיו כתיקונם מכ"ש בחפצי שמיים שלא יצמצם ויחוס על הכסף . אלא יהדר לקנות אותן כשהם בודאי כשרים אף שמחירם רב.
והד"מ סימן ל"ז הביא בשם המרדכי בהלק"ט :שיש לאדם להדר אחר תפילין נאים שנאמר:"זה אלי ואנוהו" דהיינו שכתבם לבלר אומן בכתיבה נאה ובדיו נאה ובקולמוס נאה וקלפים נאים ובתים מהודרים ע"כ
ובערוך השולחן סימן ל"ז סק"ב כתב: שלכן שצריך כל איש מישראל ליזהר במצוה הגדולה הלזו ושיהדר אחר סופר ירא אלוקים ותפילין נאים ומהודרים.ויזכור שלא בכל יום רוכש תפילין והם לשנים רבות ואיך יקמץ הכסף המעט על מצוה גדולה לרבות בשנים

חייב אדם למשמש בתפילין כל זמן שהם עליו[רמב"ם פ"ד.י"ד] בכדי שלא ישיח דעתו מהם אפילו רגע אחד שקדושתן גדולה מקדושת הציץ. שהציץ אין בו אלה שם קודש אחד בלבד ואלו יש בהם עשרים ואחד שמות קודש.
ועוד מובא [יערות דבש חלק א דרוש ג] תפילין על הראש והיד להורות כי השגחת ה עלינו בכל מחשבותינו ובכל מעשינו ושם ה נקרא עלינו מבלי שכחה ובגלל כן אמרו חז"ל שחייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה להורות שתמיד ניחס כל המעשים והפעולות לה ולא לטבע כלל.ולא נצייר שום רגע וזמן מהזמנים שבחיינו בלי השגחת ה לפרטות.
ומובא בפני מנחם המיוחס לאדמור מגור  שבני ישראל הם תפילין דמארי עלמא וכתוב שחייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה .כמו כן ה יתברך אינו משיח דעת מישראל גם בחשכות הזמן ובקושי הגלות ולעולם מתקיים:"אשר לו אלוקים קרובים אליו"

 עורות מתוקים או מלוחים
העורות מיובאים מחו"ל בכדי לצאת מחשש בכור .
 ישנם שני סוגים של יבוא עורות.  יבוא עורות מאירופה שמגיעים מלוחים [שמלח אותם הגוי] ויבוא עורות מאמריקה שמגיעים בקירור קפואים[ דהיינו מתוקים]
עורות אמריקאים או אירופאים
עורות שמיובאים מאמריקה נבחרים בהקפדה תוך שימת דגש על משקל וגודל השור הם ניחנים באלסטיות ובעובי הם לא שומניים והם חזקים יותר . הם מגיעים קפואים ללא מליחה והם מהודרים יותר אמנם עלות  השינוע שלהם יקרה מאד ולכן הם יקרים יותר
קימים פוסקים הסוברים שהמלח הוא תחילת עיבוד ולכן מליחת העור צריכה להתבצע רק על ידי יהודי בלבד לשם קדושת תפילין "
 אמנם יש פוסקים המקילים במליחת העור על ידי גוי כיוון שהם סוברים שהמלח הוא לא עיקר העיבוד . ולכן יר"ש הרוצה לצאת ידי חובת כל הפוסקים יקח עורות מתוקים דהיינו עורות שהגיעו מחו"ל קפואים ויהודי עיבדם בארץ "לשם קדושת תפילין"

תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני[שו"ע ל"ב.ל"ט]
דין הריבוע נוגע לשלשה חלקים שבתפילין:הקציצה. התיתורא. והתפירות.
יש לציין שהריבוע צריך להיות מעור הבתים ולא מטיח או מהצבע המצפה אותם[מ"ב שם ס"ק קפ"ה] ועל כן אדם הרוכש תפילין יפנה ליצרן ויבדוק שאין חשש ח"ו שהשלים ח"ו את ריבוע התפילין באופן שפוגע בכשרותן.
קימים מספר דרכים לרבע את התפילין
רבוע מכונה- הרבוע נעשה ביד אדם המוביל את הבית לכרסם  שמסתובב ע"י חשמל.
רבוע רגל-  הרבוע נעשה ביד אדם המוביל את הבית לכרסם שמסתובב בכח הרגל של המרבע.
רבוע יד  -  הרבוע נעשה ביד אדם המוביל את הבית לכרסם שמסתובב ע"י אדם נוסף באופן ידני.
הפוסקים דנו בהרחבה לעניין עשית הריבוע ע"י מכונהונביא בקצרה את עיקרי הדברים:
הרמב"ם בפ"ג מהלכות תפילין הלכה ט"ז כותב:"אין עושה התפילין אלא ישראל,שעשייתן ככתיבתן מפני השין שעושין בעור כמו שאמרנו .לפיכך אם חיפן גוי  או תפרן פסול. וה"ה לכל הפסול לכתבן שלא יעשה אותן" וכן פסק בשו"ע או"ח סימן ט"ל סעיף ב.
ע"פ האמור דנו האחרונים על עשיית התפילין באמצעות מכונה חשמלית המכרסמת את הבית ומרבעת אותו. האם פעולה משותפת זו של האדם המקרב את הבית אל המכונה והמכונה חותכת מוגדר כמעשה האדם? או כמעשה המכונה?
ובשו"ע יו"ד סימן ז' מבואר דיכול אדם לקבוע סכין בגלגל של עץ ולסבבו בידו או ברגלו ומשים צוואר הבהמה או העוף עד שישחט בסיבוב הגלגל ואם המים הם המסבבים את הגלגל אע"פ ששם הצואר כנגדו בשעה שסבב ונשחט הרי זו פסולה ולכאורה דמי ממש לנידון דידן.
ודנו הארונים במה שיש לחלק בין הנידונים[יעויין במקורות דלהלן] והנה רבים מהאחרונים הסכימו להכשיר מדינא בריבוע מכונה כמבואר במנחת שלמה ח"ב סימן ד וכן בשו"ת "בצל החכמה" ח"ה נ"ב מצדד להכשיר מדינא.וכן דעת שו"ת "שבט הקהתי" ח"ד סימן י"ט.וכן כתב בשו"ת תשובות והנהגות ח"ב סימן כ"ח.וכן נוטה דעת שו"ת "קנין תורה" ח"ז סימן ב.
אמנם רובם ככולם סימו שאע"פ שרבוע מכונה כשר ראוי להחמיר בדבר ולעשות רבוע רגל או רבוע יד.   ובשו"ת קנין תורה סיים שהבד"ץ בירושליים דנו בזה ולא העלו היתר.  וכתב עוד דאם בעיניני עולם הזה אדם בוחר לו את היותר בטוח בלי פקפוק ק"ו במצוה גדולה זו כתפילין שהוא לכל ימי חייו בוודאי יש להזמין את היותר כשר הנעשה ע"י כח אדם בלבד אפילו שעולה בדמים יקרים. וכן בשו"ת בצל החכמה שם כתב:"טרחתי בכל הכתוב למעלה להביא קצת צדדי היתר לרבע התפילין ע"י ישראל המחזיק את הבתים וע"י מכונה חשמלית כבזמנינו אבל כידוע יש כמעט בכל פרט של צדדי היתר הנזכרים גם חולקים"
וגם בשו"ת תו"ה כתב דמי שקונה תפילין מהודרים בוודאי שראוי להדר בזה
ובשו"ת להורות נתן חי"א סימן א-ג דעתו לפסול מדינא כל שאינו עושה את הרבוע  ביד ממש.

בעשיית הבתים יש להקפיד על עשיה לשמה ברבים משלבי העשיה. עשיה לשמה פירושה שעושי התפילין צריך לאמר לפני העשיה שעושה :לשם קדושת תפילין"
ואלו המלאכות שצריך לעשות לשמה:
1. עיבוד עור הבתים 
2. עיבוד עור הרצועות
3. עשיית הריבוע  
4. עשיית השין    
5. עשיית התיתורא
6. עשיית הקשרים
7. כריכת השיער והקלף על הפרשיות
8. תפירת הבתים
9. תפירת הבתים
10. צביעת הרצועות

על פי ההלכה תפילין של ראש מורכבות מעור אחד בו ישנם ארבעה בתים וביניהם חריץ.
בכל תפילין ניתן לראות סימנים המבדילים בין ביית לביית שנעשו ע"י סימון חריץ  מועט בעור.
בתפילין חרוצות ניתן לראות חריץ גמור ומפולש המפריד לחלוטין בין הבתים כדי כך שיש אוויר בין ביית לביית וניתן להכניס דף נייר בין הבתים.

ההידורים שיש רק בתפילין חרוצות
א.ניתן לראות שאין  דבק בכלל בין המחיצות
ב. ניתן לראות בברור שאין נקבים בין המחיצות .
ג. ניתן לראות בלא זויפו חריצים 
ד. החריץ מפולש וניכר להדיא בין הבתים עד למטה
ה. יכולת להעביר את הגיד בשעת התפירה מלמעלה למטה בין המחיצות ממש
ו. הביית ניתפר בגיד אחד מהתחלה ועד הסוף
ז. כל ביית מסומן בקוד זיהוי אישי.
ח. כל ביית מותאם מכסה מדוייק לשמירת הרבוע
ט. אחריות על הרבוע לכל ביית
י. לכל ביית מוצמד חותמת"בקרת איכות" ואישור המשגיח של הבד"ץ
 
הידורים נוספים שקימים בתפילין חרוצות
א. עבודה בפראס הידראולי ידני בלבד .
ב. שין בולטות במיוחד.
ג. קיר שין ישר..
ד. רבוע התפירות מדוייק. עם מרחקים שווים
ה. רבוע קציצה מדוייק.
ו. חללים רחבים ועמוקים. 
ז. תפירה ללא חציצה של דבק.
ח. תפירת הבתים בגיד אחד בלבד.
הידורים בכתיבת הפרשיות
א. הקפדה על סופרים שקובעים עתים לתורה  כל יום. 
ב. הקפדה על סופרים בעלי תעודת הסמכה בלבד.
ג. הקפדה על סופרים במכשיר מוגן
ד. סופרים עם הנהגות של"שמירת עיניים.הלכות לשון הרע. 
ה. הקפדה על סופרים נשואים בלבד.
ו. הקפדה על כתיבה הלכתית מהודרת באישור ובפיקוח מורה צדק צמוד
ז. הקפדה על דיו וקלף בכשרות בלבד.
ח. הקפדה פתוחות וסתומות ג פעמים אש"ר.
ט. הקפדה על טיוג שעטנ"ז ג"ץ בד"ק חי"ה כולל יודים.
י. הקפדה על מרווחים הלכתיים בין האותיות והתבות.
הידורים נוספים בכתיבת הפרשיות
א. כתיבה על קלף עבודת יד ללא תנאי.
ב. כתיבה על קלף מעופץ. . 
ג. תענית דיבור בשעת הכתיבה
ד. ללא נגיעת סכין.
טבילה במקווה. [מעלות גדולות ונשגבות יש בטבילת המקווה]
 קלף עבודת יד ללא תנאי. [לצאת אליבא דכולי עלמא]

המגיה [בודק הסתם]
המגיה הינו אדם שדרגתו בידיעת הסת"ם גבוה מדרגתו של הסופר.בעוד הסופר צריך לדעת את צורת האותיות והדינים הנוגעים לכתיבה כגון:קידוש הכתב והשמות.כתיבה כסדרם בתו"מ. חק תוכות ועוד...] המגיה צריך להיות ברמת ידיעה גבוה יותר ועליו להבחין בכל הבעיות העלולות להיווצר בצורת האותיות ולדעת את הדין בכל עניין ועניין.
עליו להכיר את ספרי הפוסקים ואת ההלכה המקובלת בכל שאלה וכן את המנהגים השונים. האחריות המוטלת על המגיה כבדה מאד ובכל החלטה צריך שיקול דעת וזהירות גדולה.מחד אם יכשיר הפסול גורם ליהודי להפסיד מצווה במשך שנים ולברך ח"ו ברכה לבטלה ומאידך אם יחמיר ויפסול הכשר מפסיד ממונם של ישראל וגורם הבאת שמות הקודש לגניזה שלא לצורך שהוא איסור חמור ביותר .
על המגיה יש חובה להיות מוסמך לכך ובעל תעודה המורה שהוא ניבחן בהלכות אלו והוסמך לכך ולכן כשאדם מוסר או רוכש סת"ם יש לבקש אישור שאכן בוצע בסת"ם הגהה ע"י מגיה מוסמך .